תפריט

מאמר צילום – יסודות הצילום ומושגי יסוד

מאמר צילום – יסודות הצילום ומושגי יסוד

שלב הכרחי בהבנת עקרונות הצילום הוא הכרת המונח חשיפה. אז ראשית, בואו ונגדיר:
חשיפה מאוזנת: היא חשיפה שבה הגוונים המתקבלים מייצגים בצורה נאמנה את בהירות הסצנה המצולמת.
במילים אחרות: שהבהירים יראו בהירים והכהים כהים.

סטייה מבהירויות הסצנה המקורית יכולה להיות מכוונת על ידי הצלם, או שמקורה בחשיפה לקויה. (האמת היא, שישנן עוד כמה סיבות, אך הן לא הנושא שלנו במאמר זה).
לכן, חשוב להבין מה הם הפרמטרים שקובעים את איכות החשיפה ויותר מזה, כיצד אנחנו יכולים לשלוט עליהם על מנת שנקבל את החשיפות הרצויות לנו בתנאי תאורה שונים.
אז בואו ונעשה היכרות עם שלושת הפרמטרים העיקריים שיש הקוראים להם:
"השילוש הקדוש של החשיפה…"

יסודות הצילום, אלון קירה ביה"ס לצילום


הצמצם – APERTURE

הצמצם הוא פתח מעגלי בעדשה שמווסת את כמות האור העוברת דרכה. הוא בנוי מעלים שיכולים לנוע ובכך לשנות את קוטרו. כאשר הצמצם פתוח, עובר יותר אור.
ולהיפך, צמצם סגור יאפשר לפחות אור להגיע אל החיישן.
מפתח הצמצם מסומן באות f. והוא מציין את היחס בין אורך המוקד לבין קוטר הצמצם.
ערך f נמוך, משמעותו מפתח צמצם גדול – הרבה אור נכנס למצלמה.
ערך f גבוה, מציין מפתח צמצם סגור – מעט אור חודר למצלמה.

יסודות הצילום, אלון קירה ביה"ס לצילום

שימו לב לשינויים במפתח הצמצם ובערך שלו בהתאמה. ממפתח גדול משמאל, למפתח קטן מימין



לתחנת צמצם נהוג לקרוא STOP. המעבר בין תחנת צמצם אחת לשנייה מציין פי שתיים יותר אור או פי שתיים פחות אור.

הנה מספר ערכי צמצם מקובלים: 1.4   2   2.8   4   5.6    8   11  

המעבר מצמצם 4 לצמצם 5.6 מקטין את כמות האור החודרת פי 2 – מעבר זה נקרא סגירת צמצם.
מאידך, אם נפתח את הצמצם בתחנה/STOP נעבור מצמצם 4 לצמצם 2.8, בכך נגדיל את כמות האור פי שתיים.

רגע, רגע, במצלמה שלי מופיעים ערכי צמצם נוספים…זה בסדר?
כן! זה בסדר גמור! שינויים של תחנת צמצם שלמה (פי 2 יותר או פחות אור) הם "חריפים" מידי. לכן, הכניסו יצרני המצלמות אפשרות לעבור מתחנה לתחנה בקפיצות של שליש תחנה.
לדוגמא: מעבר מצמצם 5.6 לצמצם 8 יעשה בשלבים – נסגור שליש ל 6.3, עוד שליש ל 7.1 וסגירה נוספת תביא אותנו לצמצם 8. באופן זה ניתן לעשות תיקוני חשיפה עדינים יותר ומדויקים יותר.

צילום בצמצם פתוח

צילום בצמצם פתוח התמונה מצולמת בשעת ערב, בתנאי תאורה חלשים. הצמצם הפתוח (מאוד) מכניס כמות גדולה של אור, מה שמאפשר צילום מהיד במהירות תריס גבוהה יחסית

 בנוסף על וויסות כמות האור החודרת למצלמה, לצמצם חשיבות רבה גם בקביעת עומק השדה של התמונה הסופית. עומק שדה DOF – Depth Of Field, הוא אותו תחום שנראה חד וברור לפני, אחרי ומצידי נקודת המיקוד. האזורים בתמונה שמחוץ לתחום זה, יראו מטושטשים וחסרי פרטים. מאמר מפורט בנושא חשוב זה תוכלו לקרוא כאן באתר – מאמר עומק שדה.

הצמצם משפיע גם על חדות התמונה ואיכותה. חשוב לדעת שרוב העדשות אינן בשיאן בצמצם פתוח לרווחה. אולי מספר עדשות עילית, כאלה שגורמות לטלפון שלנו לצלצל כשבצד השני של הקו נמצא מנהל הבנק שלנו…
סגירת תחנת צמצם אחת, לפעמים אפילו שתיים, תביא את העדשה לשיא מבחינת החדות ומיעוט העיוותים האופטיים. לכל עדשה ישנו ערך צמצם אופטימאלי – The sweet point, שבו היא מגיעה לתוצאות הטובות ביותר.
מצד שני, סגירת צמצם יתר על המידה, תפגע באיכות התמונה. מהו ערך הצמצם שלא כדאי להגיע אליו?
שאלה מצוינת, אך התשובה משתנית מעדשה לעדשה. באופן גורף, אומר שמצמצם 16 אפילו 22 נרגיש פגיעה משמעותית באיכות. צמצם סגור מאוד, משמעותו נקב זעיר. אור שחודר מבעד לפתח זעיר יוצר בעיה אופטית שנקראת "עקיפה". קרני האור מתעקמות ומפריעות אחת לשנייה – התוצאה: איבוד חדות.

הבדלי חדות בשינויי צמצם

הבדלי חדות בשינויי צמצם צמצם פתוח לרווחה בתמונה העליונה משמאל, לעומת סגירת 2 סטופים בתמונה התחתונה משמאל. שימו לב לשיפור בפרטים ובחדות

 עיוותים אופטיים אחרים שעלולים להתגבר בעקבות צמצם פתוח מידי, הם עיוותי צבע : Color Aberration – CA. עיוותים אלו יראו, בדרך כלל, בשולי התמונה בגבולות בין טקסטורות בעלות קונטרסט גבוה. סגירת צמצם תקטין ואפילו תעלים אותם לגמרי.

עיוות כרומטי CA

עיוות צבע – CA

 

התריס – SHUTTER

התריס הוא סגר מכאני בגוף המצלמה שנמצא בין החיישן לעדשה. גם התריס, מאפשר את וויסות כמות האור הנכנסת למצלמה. מהירות התריס קובעת את משך הזמן שבו יהיה החיישן חשוף לאור, והיא נמדדת בשניות או חלקי שניות. כשהתריס פתוח לזמן ארוך יותר חודר יותר אור לחיישן ולהיפך.

לדוגמא: 1/250   1/500   1/1000   1/2000

מהירות תריס של 1/250 ש' איטית פי שתיים מ 1/500 ש'. לפיכך, מהירות זו תאפשר כניסת פי שתיים יותר אור לחיישן. גם כאן, אפשר לומר שיש הבדל של STOP אחד בין המהירויות.

מהירות התריס תצוין במצלמות שלנו באופן הבא: 250   500   1000   2000

והכוונה היא לחלקי שניות. כשמהירות התריס איטית יותר ונמשכת שניות שלמות היא תצוין כך:  "1   "2   "4   "8

גם התריס כמו הצמצם, ניתן לשליטה בשלישי סטופים. על מנת לאפשר דיוק טוב יותר בחשיפה. המעבר ממהירות 1/250 ל 1/500 יעשה בשלבים: 1/250 ,   1/320 ,   1/400 ,   1/500.

חדות עדשה

מהירות תריס גבוהה תבטיח לנו סיכוי לתמונה חדה יותר, במיוחד עם עדשות ארוכות מוקד

 כשמצלמים בהחזקה ידנית, תמיד צריך להיות רגישים למהירות התריס! מהירות תריס איטית מידי עלולה להניב תמונה מטושטשת בגלל רעידת היד.

כלל אצבע לבחירת מהירות התריס המינימאלית: יש לצלם במהירות שעולה על לפחות: אורך המוקד/1.

כלומר, אם אנחנו מצלמים באורך מוקד של 100מ"מ, בהחזקה ידנית, מהירות התריס צריכה להיות לפחות 1/100 ש'.
בחלק מהעדשות המודרניות מותקנים מנגנוני ייצוב: VR, IS , מנגנונים אלו מאפשרים לרדת ממהירות כלל האצבע ועדיין לקבל תמונה חדה. על אופן פעולת המייצבים אפשר לקרוא במאמר עדשות.

במצבים בהם נדרש למהירות תריס איטית מאוד, צילומי לילה, חשיפה ארוכה – אין מנוס משימוש בחצובה.

חשיפה ארוכה

חשיפה ארוכה של 30 שניות, מחייבת עבודה על חצובה

רגישות – ISO

ISO הוא כמו הווליום של החיישן. כפי שניתן להעלות את העוצמה במערכת סטריאו, כך ניתן להגביר את רגישותו של החיישן. לחיישן ערך רגישות בסיסי נתון, וכל העלאה של ערך זה היא בעצם הגברה דיגיטאלית של האות הנקלט על ידו.
ערכי ה ISO , במצלמות המודרניות מבטאים שינויים של שליש סטופ בין ערך לערך.
לדוגמא: 100,   125,   160,   200.
ההבדל בין 100 לבין 125 הוא שליש סטופ. בין 100 ל 200 סטופ שלם, כלומר בISO 200, החיישן רגיש פי שניים יותר.
סבבה, אז למה לא תמיד לצלם ב ISO הכי גבוה?
כמו במערכת הסטריאו הביתית שלכם, אם תגבירו את הווליום מעל ערך מסוים תתחילו לשמוע רעשים וצפצופים, כך יקרה אם נעלה את הISO לערכים גבוהים מאוד.הרעש יתבטא בנקודות צבעוניות או מונוכרומאטיות וגירעון על גבי התמונה ויפגום בחלקות שלה ובפרטים שבה.

רגישות ISO

ערכי ISO בשלישים

חשיפה נכונה ומד האור
כעת, כשאנחנו מכירים את הפרמטרים שמשפיעים על טיב החשיפה, צריך להבין את יחסי הגומלין ביניהם.
אך לפני כן, בואו נכיר עוד מנגנון במצלמה שנקרא מד אור.
תפקידו של מד האור הוא לתת חיווי על רמת החשיפה. כאשר מד האור מאוזן – ערך 0. החשיפה מאוזנת.
כאשר מד האור מראה ערך שלילי, זהו מצב של תת חשיפה. התמונה תראה חשוכה מידי. ולהיפך, כאשר מד האור מראה על ערך חיובי, התמונה תסבול מבהירות יתר ויש חשש שאזורים מסוימים בתמונה ישרפו.

מד אור במצלמה

מד האור במצלמה. אפשר לראות אותו גם דרך העינית

 

עכשיו, נחזור לפרמטרים של החשיפה. ובואו נדגים את הקשרים ביניהם באמצעות דוגמא קצרה:

נניח שמד האור הראה על איזון, בפרמטרים הבאים:
צמצם 8, מהירות תריס 1/500, ISO 400
כעת, אנו מעוניינים לצלם ברגישות נמוכה יותר, מבלי לפגום בחשיפה. החלטנו להוריד את הרגישות ל 200.
הורדת הרגישות ל 200, משמעותה חיישן פחות רגיש פי שתיים – איבדנו סטופ אחד.
בכדי לשמור על אותה חשיפה, נצטרך ל"הרוויח" את הסטופ הזה במקום אחר.
אם נפתח את הצמצם בסטופ שלם מ 8 ל 5.6 נרוויח פי שתיים אור וכך נפצה על הקטנת הרגישות.,
אפשר גם כך: אם נקטין את מהירות התריס בסטופ שלם מ 1/500 ל 1/250 שוב נרוויח פי שתיים אור וגם כך נוכל לפצות על הקטנת הרגישות.,

לסיכום, כל האפשרויות הבאות מתארות את אותה רמת חשיפה:
צמצם 8, מהירות תריס 1/500, ISO 400
צמצם 5.6, מהירות תריס 1/500, ISO 200
צמצם 8, מהירות תריס 1/250, ISO 200

בין הצמצם, התריס וה ISO מתקיימים יחסי גומלין המשפיעים על טיב החשיפה

בין הצמצם, התריס וה ISO מתקיימים יחסי גומלין המשפיעים על טיב החשיפה

בקרה נוספת על בהירות הצילום, אפשר לקבל על ידי בדיקת ההיסטוגרמה של התמונה לאחר שצולמה.
אגב, ישנן מצלמות בהן אפשר להציג את ההיסטוגרמה על המסך במהלך הצילום עצמו.
לחיצה על מקש INFO במצלמה (בניקון על ידי לחיצה על חצי הניווט) בעת צפייה בתמונה, תאפשר לנו להגיע למסך ההיסטוגרמה. ההיסטוגרמה היא תרשים רמות הבהירות בתמונה שצולמה. כאשר היא צמודה לצד שמאל – הסצנה חשוכה ולהיפך.
כאשר מסתמכים על ההיסטוגרמה, צריך להתייחס במקביל לנושא הצילום – אם צילמנו קיר לבן, ברור שההיסטוגרמה תהיה צמודה לימין…

היסטוגרמה בצילום

היסטוגרמה של רמות הבהירות אפשרית גם בתוכנות עריכה, כאן בתוכנת פוטושופ

 שיטות מדידת אור

שיטות מדידת אור שונות, נועדו לתת מענה למצבי תאורה שונים ולהתאים את החשיפה המתאימה לסצנה.
מדידת האור נעשית על ידי חצי לחיצה על כפתור המחשף. כן, אותו כפתור איתו אנו מצלמים. לכפתור זה מהלך כפול – חצי לחיצה מבצעת מדידת אור ומיקוד, ולחיצה מלאה משלימהאת הצילום. כאשר נלחץ חצי לחיצה, נקבל בעינית, או על המסך את נתוני מדידת האור.
שיטת המדידה קובעת מאיזה אזור בפריים יימדד האור.

מדידה ממוצעת Average
בשיטה זו, נעשה ממוצע של מדידת האור מהתמונה כולה. זוהי שיטה די מיושנת, כפי שנראה מייד, קיימות שיטות מתוחכמות יותר.

מדידת מטריקס או Evaluative
ליצרנים שונים שמות שונים לשיטה זהה. מדידה זו היא המדידה האוטומטית המודרנית ומשוכללת מהמדידה הממוצעת. פרט למדידת האור, מתבצעת במעבד המצלמה השוואה למאגר מצבים ודוגמאות אפשריים ושיכלול זה הוא שנותן את ערך המדידה.

מדידה נקודתית – Spot
מדידת האור נעשית מאזור של 1%-2.5% בלבד משטח הפריים. בשיטה זו, לא יילקח כלל בחשבון מה שנמצא בסמוך לשטח המדידה.

מדידת אור נקודתית

מדידת אור נקודתית מהבגדים הכהים. הרקע כולו שרוף. אפשר להשתמש בתוכניות המדידה השונות ליצירת אופי, אווירה ועניין מיוחד בתמונה

 עדיפות למרכז Center Weighted

בשיטה זו ניתנת עדיפות למרכז הפריים. האור נמדד מכל התמונה, אך ניתנת עדיפות לאזור של 20%-30% במרכז התמונה.
סמל שיטת המדידה. במקרה זה מדידת מטריקס

תוכניות העבודה העיקריות

גלגלת מצבי צילום

גלגל תוכניות העבודה

אוטומטי AUTO

מסומן בדרך כלל בצבע ירוק. במצב זה אין לצלם שליטה על אף אחד מהפרמטרים, גם לא שליטה על פעולת הפלאש. המצלמה קובעת הכל, פרט לקומפוזיציה.

פרוגרם- P
כמו מצב AUTO. רק שבמצב זה יכול הצלם לעשות שינויים בערכים שקבעה המצלמה. למשל, להקטין ISO, לפתוח צמצם, לבטל את פעולת הפלאש. לאחר כל שינוי, תחשב המצלמה מחדש את הערכים הנדרשים לחשיפה מאוזנת, בהתחשב בשינוי. תוכנית עבודה זו נוחה מאוד לצלמים חובבים, שיודעים מה המשמעות של הערכים השונים, אך מעוניינים בעבודה מהירה ופשוטה.

עדיפות לצמצם – A, AV
אנחנו קובעים את הצמצם, המצלמה קובעת את המהירות. זהו מצב חצי אוטומטי. במצב זה, מכוון הצלם את כל הערכים, פרט למהירות התריס. המצלמה קובעת את מהירות התריס בהתאם לערך הצמצם והרגישות שקבע הצלם. תוכנית מצוינת לצילומי טבע, ספורט וצילומי חטף. קביעת ערך הצמצם משאירה בידי הצלם את השליטה על עומק השדה וחוסכת ממנו את ההתעסקות עם מהירות התריס לאיזון החשיפה.
תכנית עדיפות לצמצם יעילה מאוד למצבים בהם חשוב לשלוט על עומק השדה ואין לנו הזדמנות שנייה, ספורט וטבע למשל

עדיפות צמצם AV/A

תמונה זו צולמה בתכנית עדיפות למהירות. נבחרה מהירות איטית של 1/8 ש' ובמקביל בחרה המצלמה את ערך הצמצם שיאזן את החשיפה. מטרת המהירות האיטית היתה להדגיש את תנועת הולכי הרגל ע"י טשטוש תנועתם בהשוואה למקבץ הנדבות הסטאטי.

עדיפות למהירת – S, TV
אנחנו קובעים את מהירות התריס, המצלמה קובעת את ערך הצמצם. זהו המצב ההפוך לעדיפות צמצם. כאן, קובע הצלם את כל הפרמטרים, פרט לערך הצמצם. מצב זה יעיל בצילומי Panning או בצילומים אחרים בהם יש משמעות להקפאת תנועה בתמונה או למריחתה.

עדיפות למהירות TV/S
תוכנית ידנית – M Manual
זוהי תוכנית ידנית לחלוטין. הצלם קובע את כל הפרמטרים בעצמו לאיזון החשיפה.
תוכנית זו מאפשרת שליטה במצבים בהם מד האור "מזייף". למשל, בתנאי תאורה קשים, חשיפות ארוכות, צילומי מאקרו, צילום עם מבזקים וגם ללימוד צילום…!

צילום לילה ברגישות גבוהה

בחירת תוכנית ידנית למצב קיצון. תנאי התאורה: חושך. המטרה: להקפיא את תנועת רוכבת האופניים. נבחרה מהירות תריס גבוהה: 1/160, צמצם פתוח לרווחה: f/1.8, איזון החשיפה נעשה ע"י העלאת ה ISO ל 1600

פיצוי חשיפה

לא תמיד נרצה חשיפה מאוזנת!
למהנדס היפני שתכנן את המצלמה שלנו אין מושג מה אנחנו מצלמים, הוא גם לא יודע מה מצב הבהירויות בסצנה. ישנם מצבים בהם לא נרצה שמד האור יראה חשיפה מאוזנת.
חשוב לדעת, כל התוכניות האוטומטיות והחצי אוטומטיות מתוכננות להביא את מד האור לאיזון.
הן נוחות גם במצבים בהם התאורה משתנה במהירות, ואין לנו זמן להגיב ולכוון באופן ידני את החשיפה הרצויה.
אולם, במצבי תאורה מסוימים, נרצה להטות את החשיפה כדי לשמור על פרטים מסוימים בצילום, או לתת אווירה אחרת לתמונה. לשם כך נצטרך לתת לחשיפה פיצוי.
פיצוי חשיפה חיובי (+) יבהיר את התמונה, פיצוי חשיפה שלילי (-) יחשיך את התמונה.

פיצוי חשיפה

סמל אוניברסאלי לפיצוי חשיפה

 לדוגמא: בימי שמש בהירים, קיימת סכנה שאזורים בהירים בתמונה ישרפו. לכן, כדאי לבחור בפיצוי חשיפה שלילי של שליש סטופ עד שני שליש סטופ ו"להציל" את הבהירים.

זכרו, בצילום דיגיטאלי תמיד נשמור על הבהירים! לבן שרוף, לא מכיל מידע ואי אפשר להצילו בעריכה. לעומת זאת, אם חשפנו בתת חשיפה, אפשר להוציא הרבה מאוד פרטים מהאזורים הכהים.

פיצוי חשיפה

מלמעלה: פיצוי חשיפה חיובי של סטופ, חשיפה מאוזנת ופיצוי חשיפה שלילי של סטופ

 במצב עבודה ידני, אין משמעות לכפתור פיצוי החשיפה. אנו קובעים בעצמנו את ערכי החשיפה כלפי מעלה או מטה כרצוננו על ידי בחירת הפרמטרים של צמצם, תריס ורגישות.

כפתור פיצוי חשיפה פעיל רק במצבים החצי אוטומטים!

מדידת SPOT מהפנים

פיצוי חשיפה שלילי חזק של 2 סטופים, כדי לאטום את חלל החדר ולקבל חשיפה רק מהפנים המוארות על ידי שמש ישירה. חשיפה מאוזנת היתה מראה פרטים ברקע, אך הפנים היו יוצאות שרופות. את אותה חשיפה היה אפשר לקבל אם היינו משתמשים במדידת SPOT מהפנים

 

חשיפת יתר

פיצוי חשיפה חיובי, "שרף" את הים והשאיר רק את המתרחצים. אין כאן עבודת פוטושופ, פרט להמרה לשחור לבן

בהצלחה!
אלון קירה

© כל הזכויות על הטקסט ועל התמונות שמורות לאלון קירה

** מאמר זה הוא חלק מהנושאים הנלמדים בקורס יסודות הצילום/קורס צילום למתחילים באלון קירה בית ספר לצילום.

 

** קראו עוד בסידרות מאמרים מפורטות:
יסודות הצילום ומושגי יסוד   קומפוזיציה   טכניקות צילום   צילום מאקרו   צילום ציפורים   צילום אינפרה אדום   מדריכי עיבודי תמונות   ביקורת ציוד